פותחים שנה- מעריכים מחדש!
אז עוד כמה ימים זה קורה.. פותחים שנה שוב.. לנו כאנשי חינוך יש את ההזדמנות בכל שנה להעריך מחדש. הזדמנות זו מאפשרת לי לעצור, לברר מה חשוב לי, מהם הערכים שמשמעותיים עבורי שעל פיהם אני רוצה לפעול, מה אני רוצה שיקרה בשנה הזו,
אז עוד כמה ימים זה קורה.. פותחים שנה שוב.. לנו כאנשי חינוך יש את ההזדמנות בכל שנה להעריך מחדש. הזדמנות זו מאפשרת לי לעצור, לברר מה חשוב לי, מהם הערכים שמשמעותיים עבורי שעל פיהם אני רוצה לפעול, מה אני רוצה שיקרה בשנה הזו,
אנחנו רגילים לשמוע/ לומר לילדינו משפטים כמו די לבכות/ אין מה לפחד/ הכול בסדר/ לא צריך להיות עצובים רגשות לא נעימים אנחנו נוטים להבריח, להרחיק, לא לגעת. מתקשים לתת מקום לכעס, תסכול, פחד.. למה? כי לנו זה לא נעים. כי אנחנ
אז רגע לפני קבלת התעודות של ילדינו- תעודות בהן יש משוב והערכה על התפקוד שלהם לאורך השנה. בואו נדבר על תעודת ההורה או יותר נכון- תהודת ההורה. אם נחשוב על זה, כאשר אנחנו מביאים ילד לעולם, בלי לשים לב ולהיות מודעים לכך הוא
“תשימי לו גבול! תדאגו שיהיו גבולות! תציבו גבול! מה הגבול שלך?” משפטים רבים כאלה נשמעים הרבה בפנייה אל הורים, מורים וכל מי שנתקל בהתנהגות מאתגרת אצל ילדו/ תלמידו. מניסיוני, תמיד נדמה שהמילה גבול יוצרת קצת אי נוחות בקרב
יכולת הבחירה, יכולת כל כך חשובה לכל אדם. הבחירה מרגיעה הבחירה נותנת תחושת שליטה הבחירה מגייסת לשיתוף פעולה הבחירה מגבירה מחויבות הבחירה מייצרת אחריות אם נחשוב על זה, כמה בחירה אנחנו מאפשרים לתלמיד בכיתה, לילד שלנו בבית?
לחשב מסלול מחדש! כשרצים לפעמים מרגישים קושי! ואז הקושי תופס מקום בחשיבה, מרגישים חוסר שליטה והמוטיבציה יורדת. אחת הדרכים שמצאתי שעוזרות לי להתמקד ולהחזיר לי את השליטה הוא ניהול ודיבור עצמי! להיות בכאן והעכשיו, לזהות מה ב
שנת הכן!! וואו..מאיפה להתחיל? כבר כמה שנים שבוער בי הצורך לעשות עוד! לפגוש עוד אנשים, להוציא עוד חומרים, להעביר עוד מהידע שלי לאחרים..לעשות עוד! אבל תמיד היה את הקול הקטן שאמר- תחכי, אולי זה לא הזמן, אולי את לא יודעת מספ
המורה המאמנת – מיטל צבאג הזמינה אותי להתארח אצלה בלייב ולדבר על נושא שאני כל כך אוהבת – ניתוח התנהגות וניהול כיתה.
ישנן כל מיני דרכים בהן אתה רץ בחוץ. עם הזמן הבנתי שהדרך שאתה בוחר בהתחלה- חשובה מאוד להגברת תחושת המסוגלות שלך לסיים את הריצה. יש דרכים עם הרבה עליות, יש דרכים שטוחות, יש דרכים מפותלות, יש דרכים ישרות.. כל אחת מהן משנה א
קשה לי!! משפט כל כך מוכר לכל איש חינוך, טיפול, הורה.. כשהתלמיד/ ילד אומר שקשה לו – מה עושים? מה אומרים? בתור מישהי שאוהבת לרוץ, הריצה מציבה בפניך המון “קשה לי” בכל פעם מחדש. כל ריצה היא לא כמו קודמתה, כל ריצה היא הישג אי