לייב ניתוח התנהגות – לא מה שחשבתם
המורה המאמנת – מיטל צבאג הזמינה אותי להתארח אצלה בלייב ולדבר על נושא שאני כל כך אוהבת – ניתוח התנהגות וניהול כיתה.
המורה המאמנת – מיטל צבאג הזמינה אותי להתארח אצלה בלייב ולדבר על נושא שאני כל כך אוהבת – ניתוח התנהגות וניהול כיתה.
מכירים את הרגע הזה שאתם עומדים בפקק תנועה ארוך ומייאש? שום דבר לא זז. פתאום, המכונית הראשונה משחררת מעט את הבלמים ומתקדמת מטר אחד קדימה. מיד אחריה, המכונית השנייה מתקדמת, ואז השלישית, הרביעית… ועד אליכם. פעולה קטנה אחת,
קשה לי!! משפט כל כך מוכר לכל איש חינוך, טיפול, הורה.. כשהתלמיד/ ילד אומר שקשה לו – מה עושים? מה אומרים? בתור מישהי שאוהבת לרוץ, הריצה מציבה בפניך המון “קשה לי” בכל פעם מחדש. כל ריצה היא לא כמו קודמתה, כל ריצה היא הישג אי
אנחנו רגילים לשמוע/ לומר לילדינו משפטים כמו די לבכות/ אין מה לפחד/ הכול בסדר/ לא צריך להיות עצובים רגשות לא נעימים אנחנו נוטים להבריח, להרחיק, לא לגעת. מתקשים לתת מקום לכעס, תסכול, פחד.. למה? כי לנו זה לא נעים. כי אנחנ
ישנן כל מיני דרכים בהן אתה רץ בחוץ. עם הזמן הבנתי שהדרך שאתה בוחר בהתחלה- חשובה מאוד להגברת תחושת המסוגלות שלך לסיים את הריצה. יש דרכים עם הרבה עליות, יש דרכים שטוחות, יש דרכים מפותלות, יש דרכים ישרות.. כל אחת מהן משנה א
“תשימי לו גבול! תדאגו שיהיו גבולות! תציבו גבול! מה הגבול שלך?” משפטים רבים כאלה נשמעים הרבה בפנייה אל הורים, מורים וכל מי שנתקל בהתנהגות מאתגרת אצל ילדו/ תלמידו. מניסיוני, תמיד נדמה שהמילה גבול יוצרת קצת אי נוחות בקרב
לחשב מסלול מחדש! כשרצים לפעמים מרגישים קושי! ואז הקושי תופס מקום בחשיבה, מרגישים חוסר שליטה והמוטיבציה יורדת. אחת הדרכים שמצאתי שעוזרות לי להתמקד ולהחזיר לי את השליטה הוא ניהול ודיבור עצמי! להיות בכאן והעכשיו, לזהות מה ב