שִׂיחַ מַצְמִיחַ
בשנה הראשונה שלי בהוראה ובחינוך כיתה (חנ”מ- לקויי למידה)
החלטתי לקראת סוף המחצית
לתת לתלמידים לכתוב הצלחות שחוו לאורך המחצית.
ומשם צמחתי
- להעריך ולחגוג הצלחות
- לזהות אתגרים
- ולהציב מטרות להמשך- כי רק ככה צומחים.

בשנה הראשונה שלי בהוראה ובחינוך כיתה (חנ”מ- לקויי למידה)
החלטתי לקראת סוף המחצית
לתת לתלמידים לכתוב הצלחות שחוו לאורך המחצית.

מעוניינים בקובץ? כתבו פה ואשלח לכם בשמחה
אז עוד כמה ימים זה קורה.. פותחים שנה שוב.. לנו כאנשי חינוך יש את ההזדמנות בכל שנה להעריך מחדש. הזדמנות זו מאפשרת לי לעצור, לברר מה חשוב לי, מהם הערכים שמשמעותיים עבורי שעל פיהם אני רוצה לפעול, מה אני רוצה שיקרה בשנה הזו,
“תשימי לו גבול! תדאגו שיהיו גבולות! תציבו גבול! מה הגבול שלך?” משפטים רבים כאלה נשמעים הרבה בפנייה אל הורים, מורים וכל מי שנתקל בהתנהגות מאתגרת אצל ילדו/ תלמידו. מניסיוני, תמיד נדמה שהמילה גבול יוצרת קצת אי נוחות בקרב
אנחנו רגילים לשמוע/ לומר לילדינו משפטים כמו די לבכות/ אין מה לפחד/ הכול בסדר/ לא צריך להיות עצובים רגשות לא נעימים אנחנו נוטים להבריח, להרחיק, לא לגעת. מתקשים לתת מקום לכעס, תסכול, פחד.. למה? כי לנו זה לא נעים. כי אנחנ
תמיד אהבתי לרוץ.. בילדות הייתי בתחרויות ריצה מטעם בית הספר. לפני 5 שנים חזרתי לזה וזה מדהים! הריצה עובדת על כל כך הרבה תחומים והתנהגויות. לפני 3 שנים נפגשתי עם חברה לבירה, סיפרתי לה שאני רצה להנאתי 10 קמ בכל פעם. היא אמר
>> מכירים את זה שאתם נכנסים לשיעור בסוף היום ושמים לב שהכיתה קצת תוססת? >> מכירים את זה שבמהלך הקנייה יש פטפוטים ורעש? >> קרה לכם שהגעתם ללמד אחרי הפסקה והרגשתם מתח בין התלמידים? למה זה קורה? יום לימודים- עמוס בגירויי
יכולת הבחירה, יכולת כל כך חשובה לכל אדם. הבחירה מרגיעה הבחירה נותנת תחושת שליטה הבחירה מגייסת לשיתוף פעולה הבחירה מגבירה מחויבות הבחירה מייצרת אחריות אם נחשוב על זה, כמה בחירה אנחנו מאפשרים לתלמיד בכיתה, לילד שלנו בבית?