מכירים את השלב הזה?
ילד בן 3-4 שואל “למה?” על כל משפט.
“בוא הולכים הביתה”- למה?
“תנעל נעליים”- למה?
“צריך לאכול”- למה?
זה יכול להיות מתיש, אבל זו לא התנגדות –
זו סקרנות טבעית ורצון להבין את העולם.
למה זה קורה?
כשילדים (וגם מבוגרים) מבינים את הסיבה לדברים, הם משתפים פעולה הרבה יותר טוב. ההסבר עושה את הדברים הגיוניים במקום שרירותיים.
הם לא רק עושים מה שביקשנו – הם מבינים שיש הגיון מאחורי ההחלטה שלנו.
יש את ה-“למה?”
איך זה עוזר בניהול כיתה?
אנשי חינוך מקבלים המון החלטות במהלך היום.
ויש רציונל מאחורי כל החלטה-
רק שלפעמים היא לא נאמרת בקול רם- וזה יכול לייצר הבדל גדול.
כשאנחנו מבקשים דברים מהתלמידים בלי להסביר – אנחנו יכולים להיתקל בהתנגדות שיכולה להוביל לוויכוח, התנגדות ושיעור יכול להתפוצץ- במהירות.
אז מה עושים?
משתמשים בפרקטיקת
אמפתיה + למה
אמפתיה– להראות שאני מבינה את הצד שלך
למה– מה הסיבה/ רציונל לבקשה שלי.
מה הכוונה?
✔️במקום רק לעדכן ששיעור ספורט התבטל היום (כשאתם יודעים שזה יגרור תסכול, עצבים..)
אפשר לומר:
“אני יודעת שחיכיתם לשיעור ספורט. אבל לצערי, המורה חולה ולא תגיע היום.”
✔️במקום לומר לתלמיד לעבור מקום באמצע השיעור (כשאתם יודעים שזה יכול לגרור סירוב והתנגדות)
אפשר לומר:
“אני מבינה שאתה אוהב לשבת כאן עם החברים. אבל החלטתי שתשב שם כי שם תוכל להתרכז יותר בשיעור”
✔️במקום לומר לתלמידה להפסיק לדבר (כשאתם יודעים שזה יכול ליצור התעלמות/ סירוב)
אפשר לומר:
“אני שמחה לראות שיש לכן הרבה על מה לדבר, תתאפקו עוד קצת להפסקה- כי עכשיו צריך להתרכז בשיעור כדי שכולם יוכלו ללמוד את החומר”