זוכרים בפוסט הקודם שדיברנו על זיהוי ה-20% שמשפיעים על הכיתה?
עכשיו בואו נדבר על השלב הבא –
איך לפעול מראש במקום להגיב בדיעבד.
בהדרכות ניווט כיתה מול צוותים חינוכיים אני בדר”כ שואלת אותם את השאלות
הבאות:
“מחר בשיעור, אתם כבר יודעים מי יכולים להפריע?”
“יודעים באיזה חלק בשיעור זה יכול לקרות?”
“יודעים על מה זה יהיה?”
“בהפסקה – אתם יכולים לדעת האם יהיו ריבים? עם מי? על מה?”
לרוב התשובה לכל שאלה היא כן.
למה?
כי אתם מכירים את התלמידים,
את הדפוסים, ואפילו את הטריגרים שלהם.
כי אתם כבר רואים את המהלכים הבאים על הלוח.
-אז מה הבעיה?
שלא תמיד עושים משהו עם המידע היקר הזה.
נשארים במקום שמגיב להתנהגות המפריעה- במקום למנוע אותה.
מה ההבדל?
להיות תגובתי– לפעול ולהגיב לאחר שהתנהגות הלא רצויה הופיעה.
להיות מניעתי– לפעול לפני שהתנהגות הלא רצויה מופיעה- כדי למנוע אותה
איך זה נראה להיות מניעתי?
✨ זוכרים את המורה שגילתה שה-5 דקות הראשונות קובעות את השיעור?
היא יצרה שגרת פתיחה קבועה: מוזיקה רגועה, חידה על הלוח, כל תלמיד יודע בדיוק מה לעשות.
✨ המחנך שזיהה שהמעברים הם ה-20% הבעייתיים?
הכין טיימר חזותי ושגרת מעבר: “עוד 5 דקות מסיימים”, “עוד 2 דקות”, סימן קולי, כולם יודעים מה קורה.
✨ היועצת ש-3 תלמידים שיבשו את האווירה?
היא הגיעה 10 דקות לפני השיעור, דיברה עם כל אחד בנפרד, נתנה להם תפקיד חיובי.
אז מה עכשיו?
מונעים
בחרו תלמיד/ התנהגות אחת שאתם יודעים שתקרה והייתם רוצים למנוע אותה.
חשבו על מהלך מניעתי אחד פשוט.
נסו אותו.
השקעה פרואקטיבית במניעה-
תחסוך לכם זמן רב של כיבוי שרפות ותסכול.