מכירים את התלמידים שאומרים:
📌 “אני בחיים לא אצליח בזה”
📌 “הכול משעמם אותי”
📌 “אף אחד לא עוזר לי”!
מה משותף לכולם?
כולם חושבים שזו המציאות המוחלטת
למילים שלנו יש כוח
כוח לברוא, לייצר מציאות.
המילים עוזרות לנו להבין ולפרש את העולם ולהתנהג בהתאם לכך.
ומה שמעניין הוא, שברגע שאנחנו אומרים, חושבים או שומעים משהו – אנחנו מאמינים שזו המציאות.
אבל לא תמיד זה כך
לפעמים אנחנו פועלים לפי מפה ישנה,
המשפטים האלה- הם כמו מפה ישנה שהתלמיד מחזיק בראש ופועל לפיה,
גם כשהמציאות נראת אחרת.
ומה הבעיה עם המפה הישנה?
שהיא יכולה לגרור כל מיני התנהגויות לא רצויות בשיעור:
✖️ תלמיד שפועל לפי המפה “בחיים לא אצליח”– לא יבצע משימה, יתווכח, יפטפט
✖️ תלמידה שפועלת לפי המפה “הכול פה משעמם“– לא תשתף פעולה, תתעסק עם דברים אחרים בשיעור
✖️ תלמיד שפועל לפי המפה של “אף אחד לא עוזר לי”– יוותר, לא יהיה פעיל בשיעור.
וכל השיעור מתחרבש
אז מה אפשר לעשות?
נהפו”ך את זה
נלמד את התלמידים להפוך את המילים בכאלה שיקדמו וירימו אותם-
וישנו את המפה
מודל נהפוך:
נ – נקשיב למילים שאנחנו אומרים / שומעים (מה המפה הישנה אומרת?)
ה – הפעלת חשיבה ביקורתית – האם זו המציאות? האם המפה נכונה?
פ – פעולה הפוכה – איך אפשר להגיד הפוך? איך המפה החדשה תיראה?
ו – ונגלה..
ך – כמה המציאות משתנה!
מה הכוונה?
“בחיים לא אצליח בזה”- אני עדיין לא מצליח. אם אתאמן – אצליח כמו כולם
“הכל משעמם אותי“- “אני בטוח יכול למצוא משהו שיעניין אותי
“אף אחד לא עוזר לי! אולי לא ביקשתי בדרך נכונה? אולי עוזרים לאחרים כרגע?

